מוזיאון הנגב לאמנות

פעילים: מחנה ציור 2016

14 בספטמבר - 26 בנובמבר 2016

אוצר אורח: דוד וקשטיין

התערוכה מחנה ציור 2016 : פעילים היא אירוע חריג בהיקפה – 120 אמנים – בדרך ארגונה ובתלייתה ובתהליכים שמלווים אותה לפני הקמתה ובמהלכה.

התערוכה מציגה אמנים ישראלים שנענו להזמנתו של דוד וקשטיין – אמן, יזם חינוכי ויוצר בלתי שגרתי – להשתתף בהתכנסות הזאת, המתקיימת זו הפעם התשיעית אך לראשונה במוזאון, ולהביא מפרי יצירתם. לא נקבע נושא מוגדר לתערוכה והאמנים התבקשו להביא עבודה ממחצית השנה האחרונה ובממדים שלא יעלו על 80x80 ס"מ. מעבר לכך ניתן להם חופש מלא לייצג את עצמם ואת יצירתם בטכניקות ובחומרים שונים. רובם הביאו ציור, אחדים הביאו תצלום, רישום, הדפס או תבליט פיסולי. לא כולם נענו לבקשה כלשונה וחלקם הביאו עבודות מוקדמות יותר, אפילו מעשורים קודמים.

האמנים המשתתפים הם בני דורות שונים, החל בוותיקי האמנות הישראלית בני שמונים ומעלה וכלה בצעירים בראשית דרכם האמנותית; יש בהם דמויות המזוהות עם מוסדות האמנות הנודעים בארץ ויש שהתפתחו מחוץ למסגרות הממוסדות; יש שמציגים דרך קבע תערוכות במוזאונים מרכזיים בארץ ובעולם ויש שזו להם תערוכה ראשונה במוזאון. הם מתכנסים כאן יחד, שווים, מיוצגים על ידי יצירה אחת בלבד, וזו מופקדת בידי האמן-האוצר לתלותה כרצונו. הם עושים זאת מתוך אמון – כלפי מישהו מתוכם, לא אוצר מקצועי בעל תזה ידועה מראש – ומתוך תחושת השתתפות ביצירה של משהו שהוא יותר מסך כל חלקיו. הריבוי הזה מציע מבט נטול הירארכיה ושיפוטיות, המוחק אבחנות בין "חשובים" יותר או פחות, בין מורה לתלמיד, בין יריבים לשותפים. לתערוכה, שבמידת מה היא תולדה של מקריות והחלטות שרירותיות, יש פוטנציאל לאמירה משמעותית ועוצמתית על אמנות ועל קהילת אמנים, אוסף של יחידים הקשורים זה בזה בנסיבות המקום, הזמן, המסורת והתשוקה לאמנות.

מחנה ציור החל בשלושה ימי צילום מרתוני, בהם האמנים שוחחו עם דוד וקשטיין מול המצלמה על יצירתם העכשווית, על מחשבותיהם ועל צורת עבודתם. הסרטים המצולמים הם חלק מההכנות לתערוכה וגם חלק ממוצגיה והם מצטרפים למאגר מתמשך ומתרחב של תיעוד היסטורי של האמנים הישראלים שווקשטיין שוקד עליו כבר למעלה מעשרים שנה. האם הציור הוא הד למצב פנימי או ביטוי למפגש עם המציאות החיצונית? מה הזיקה של מעשה האמנות למצב הפוליטי? האם יש לאמנות תפקיד או מחויבות גם בשדה החוץ־אמנותי? האם אמנות היא קריירה, דרך חיים, תשוקה, הרגל? אלו ואחרות הן שאלות שעלו באותם ימי צילום. שאלה בלתי פתורה היא מהו הקשר בין "הכוונה" הנאמרת לבין "התוצאה" המוצגת על הקיר. יותר משהיא מציגה טיעון תאורטי או דידקטי התערוכה היא מרחב
לשאלות ולדיון.

ארגון התערוכה אף הוא קורא תיגר על תערוכות-אוצר שהפכו דבר שבשגרה בימינו. יש כאן הד למסורת מוקדמת שהחלה במאה ה־ 19 של תערוכות המנוהלות בידי אמנים ומטרתה לחשוף את היצירה החדשה של כל אמן; למשל, תערוכות "סלון העצמאים" בפריז, ובמידה מסוימת התערוכות הכלליות של אגודת האמנים בארץ ישראל לפני קום המדינה והקמת קבוצות אמנים שהתבדלו והתארגנו לשם קידום מטרה או נושא.

מוזאון הנגב לאמנות מברך את דוד וקשטיין על המפעל המתמשך שזכינו לארח כאן, ומודה לו ולאמן אמיתי רינג, מנהל ההפקה, על היוזמה וההקמה של התערוכה. תודה שלוחה לכל האמנים שנענו לקריאה והביאו את יצירתם לתערוכה זו בבאר שבע.

דליה מנור
מנהלת ואוצרת ראשית
בנייה ועיצוב אתרים Atar2b